יום ראשון, 17 בספטמבר 2017

על איורים ונתונים בTheMarker

זו לא הפעם הראשונה שאתייחס למחלקה הגרפית של TheMarker, ולקשר בינה ובין כותבי התוכן.
האיור בו פתחתי לקוח מתוך הכתבה "תשלומי ההשתתפות העצמית בבריאות פוחתים - וגירעון קופות החולים גדל" (קישור).
הכתבה מביאה נתונים מתוך דו"ח שפירסם משרד הבריאות על פעילות הקופות לשנה שעברה (2016) - וכשלעצמה יש בה כשלים רבים - אך פוסט זה מתייחס רק לאיור, ולהלן הביקורת:

יום חמישי, 14 בספטמבר 2017

אחד מתוך שלוש או למול שלוש?

"

"הסיכוי להמיר דוח תנועה לאזהרה - 1:3" - כמה זה באחוזים? התשובה ברורה - 25%.



ואמחיש מתחום הכדורגל. 
נניח שמשחק הסתיים בתוצאה 3:1 - ברור שהקבוצה שהבקיעה שער אחד הבקיעה 25% מסך השערים במשחק, 1 מתוך 4 שערים שהובקעו בסך הכל במהלך המשחק.

אבל למרות שזה משהו שכל אדם מן השורה מבין, ושעל אחת כמה וכמה שהיה צפוי שמערכת עיתון כלכלי תדע זאת - מקריאת הכתבה (קישור) עולה שכוונת המשורר (אכן - משורר. כנראה שלא כלכלן) היא דווקא לשליש - אחד מתוך שלוש - לא אחד כנגד שלוש (כלומר - 1 מתוך 4).

אולי לכן זה כל כך "בלעדי".

יום שלישי, 5 בספטמבר 2017

ביקורת עמיתים - על סיקור השחיתות על ידי כתב העין השביעית


אתר העין השביעית הינו אתר חביב עלי ביותר. 

אתר זה הינו, ואצטט מהאתר "הזירה היחידה בישראל המוקדשת לביקורת על התקשורת". כמובן שמנסחי המשפט שכחו את הזירה הרותחת של בלוג זה, אך אין בכך מלגרוע מזכויותיו, ובהחלט יש לו.

לאחרונה פורסמה באתר כתבתו של איתמר ב"ז, "סגנית השר, השוחד והאתר של המדינה" (קישור).

המאמר מתמקד בפרשיות השוחד בו מואשמת השרה קירשנבאום - והוא מתקשר ל"ביקורת התקשורת" מכיוון שהשוחד שניתן לקירשנבאום היה מימון פרסום סמוי במערכות Ynet.

הביקורת של ב"ז על Ynet מסתכמת בעובדה שYnet לא הוסיף כיתוב בדבר היות הפרסומים פרסום סמוי, וכן בחוסר גילוי נאות בדבר זהות המפרסם - עמותת איילים.
ביקורת זו הינה מוצדקת בהחלט - אך לטעמי ממש לא הבעייה העיקרית, בראי ביקורת התקשורת.

אסביר, ואשתמש בדוגמא שהובאה בכתבה: בדוגמא שהובאה בכתבה, Ynet פירסמו את הכתבה המצורפת ("אל תוותרו כל כך מהר על המדינה שלכם", נכתבה על ידי פאינה קירשנבאום). התשלום על הכתבה נעשה על ידי עמותת איילים.

אני מצרף את הכתבה במלואה, קראו אותה. אין כל קשר, ולא לכאורה, בינה לבין עמותת איילים, עמותה העוסקת "בהקמה וניהול של כפרי סטודנטים בפריפריה".

אז מה יש כאן? פוליטיקאית, האמונה על הקופה הציבורית, מעבירה מאמר לפרסום והצ'ק, על סך עשרות אלפי שקלים, רשום על שם עמותה פרטית המתקיימת מכספי ציבור. ומה שמפריע לנו פה זה גילוי נאות?!

Ynet קיבלו צ'ק שרשום עליו באותיות של קידוש לבנה "אלו כספי שוחד", עצמו עיינים, והפקידו אותו בבנק.

אני לא רוצה לקבוע מסמרות בשאלה (המאוד מעניינת ורלוונטית) האם מעשה זה מציב את מערכת Ynet כשותפה (מבחינה חוקית) למעשה העבירה - אך לפחות מהבחינה של העין השביעית, אתר לביקורת התקשורת, זוהי נקודה מאוד חשובה - חשובה הרבה יותר מקיומו/סגנונו של הגילוי הנאות.





יום שני, 28 באוגוסט 2017

על התמחות שבכתב ועל התמחות שבעל פה

לפני מספר ימים (25.8.2017), עסק ליאור שליין בשאלת התמחותה של שרה נתניהו בפסיכולוגית ילדים.

במסגרת זאת פצח במונולוג בו הציג קטע מראיון שהעניק עוה"ד של נתניהו לעודד בן עמי בו הסביר עוה"ד כי ההתמחות המדוייקת של נתניהו אינה בפסיכולוגית ילדים כי אם בפסיכולוגיה חינוכית.

בנוסף ציין שליין במונולוג כי תיקון שכזה נעשה גם בערך הנושא את שמה של נתניהו בויקיפדיה, ובקורות החיים שלה באתר משרד ראש הממשלה.

מנגד הציג ציטוטים של נתניהו (מר וגב') המציגים את שרה נתניהו כ"פסיכולוגית ילדים מומחית", והנה לנו סתירה עליה ניתן לעשות סאטירה.

תוכנית זו הינה (ויש שיאמרו: לכאורה) תוכנית סאטירה, וככזו לא נושאת בנטל אתי גבוה במיוחד - ולא בה אני רוצה לעסוק.

אבל מכיוון שמוכרח הייתי לפתוח בהקדמה/סקירה זו - אציין כי עובדתית, לפחות נכון ליום שלאחר פרסום התכנית (26.8.2017), בקורות החיים של נתניהו צויין בפירוש כי "שרה נתניהו עובדת כפסיכולוגית ילדים מומחית בשרות הפסיכולוגי של עיריית ירושלים". 

בעניין הערך בויקפדיה הקדימו אותי בעין השביעית והראו כי מדובר בשינוי עתיק יומין, מימי פתיחת הערך, לפני שנים מספר (קישור) - כך שגם מהבחינה העובדתית שליין לא ממש צלח את הסף המינימלי, שוין.

מה שמפתיע אותי הינה כתבת הפולו אופ שעשו למונולוג אומלל זה בדה מרקר ("פסיכולוגית ילדים או פסיכולוגית חינוכית: מי שינה את עמוד הוויקיפדיה של שרה נתניהו?" קישור)

בכתבה זו, לאחר מיחזור ההבלים של שליין (למה הבלים? שוב, מכיוון שבקורות החיים לא הוסר התואר "פסיכולוגית ילדים", והשינוי בדה מרקר נעשה ביום יצירת הערך - כלומר, לא מדובר על שינוי. מדובר לכל היותר בדיוק טיוטה ראשונית), ביצעו בדה מרקר "תחקיר עומק", והציגו את חלונית החיפוש באתר משרד הבריאות, בו נכתב כי התמחותה של נתניהו הינה בפסיכולוגיה חינוכית. מזל שזה לא צולם במצלמה נסתרת, לצורך אפקט מוגבר. 

כמובן, שהם לא שכחו ללמדנו כי "במקום המקצוע "פסיכולוגית ילדים" נכתב כי נתניהו עובדת כ"פסיכולוגית חינוכית". יצוין כי מדובר בשתי התמחויות שונות בפסיכולוגיה". אכן, פשע גדול נעשה שם.

מה האמת? האמת היא שלא מדובר על שתי התמחויות שונות.

לא קיימת שום התמחות הנקראת בשם "פסיכולוגיית ילדים", מה לעשות.

אגב, גם לא קיים תואר "פרופסור לגנטיקה", בו השתמשו בדה מרקר בעניינו של פרופ' דרבסי (קישור), או ד"ר לביולגיה, בו השתמשו ב"הארץ", אתר האם של דה מרקר (קישור). כך גם אין ד"ר לכימיה, להיסטוריה או ל(כמעט, ראו בהמשך) כל המקצועות האחרים, למרות שביטויים אלו שגורים על לשוננו.
אותו האחד שאנו קוראים לו ד"ר לכימיה/גנטיקה/היסטוריה קיבל למעשה ד"ר לפילוסופיה -זה התואר אותו מקבלים כל מסיימי תואר שלישי (אכן, אפילו בעלי תואר שלישי ברפואה...) מלבד במשפטים. אז למה אנחנו קוראים לו ד"ר לכימיה" - כי זה נח לנו.

וכך, חשב מי שחשב שיותר נח לקרוא לנתניהו, שהינה פסיכולוגית שמטפלת בילדים, "פסיכולוג ילדים". 
כל עוד אין תואר שכזה - אין מדובר על "פסיכולוג שמציג את עצמו בתואר לא מדוייק", כדברי שליין.

בדה מרקר פיספסו את העובדה שאין בכלל התמחות בילדים, ומתוך בורות זו הלכו לפנקס הפסיכולוגים והראו לנו שנתניהו לא מתמחהה בילדים.

מדוע זה קרה להם? כי הם שוב לא שאלו את עצמם את שאלת היסוד שעיתונאי צריך לשאול את עצמו - מהו העניין לציבור.
הרי אין חולק כי נתניהו עוסקת כפסיכולוגית בעלת רישיון, ומטופליה הינם ילדים. לו הכתב האנונימי היה מנסה לראות מה ההבדל בין התארים, האם ישנו פער סמכויות בין הדברים, ומתוך כך לברר מהו האינטרס הציבורי בפרשה - הוא היה מגלה מהר מאוד שהתואר "פסיכולוגית ילדים" אינו משקף, ואינו אמור לשקף, את הכתוב בתעודתה, כי אם את התחום בו היא עוסקת.

רגע, אז למה עוה"ד של נתניהו טרח לדייק את העניין? 
אחווה את דעתי בחצי משפט: מצפייה בראיון ניכר כי תיקון זה נעשה במשפט הראשון של הראיון, כאשר גם עודד בן עמי לא התייחס לתיקון כמשהו שמצריך התייחסות. מהמשך הראיון ניכר, לטעמי, כי דקדקנות טרחנית זו של עוה"ד נועדה כפתיח לרצף משפטי "בא רק נדייק רגע..." שנעשה בהמשך הראיון, תוך ניסיון להתחמק משאלות.
אבל בזכות תחקירי ה
עומק האנונימיים של דה מרקר, במקום לשמוע על התחמקויות משאלות, אנו שומעים על ההבלים של מי שלא יודע (אולי לא רוצה לדעת?) לקרוא דף בויקיפדיה.

יום שלישי, 8 באוגוסט 2017

התרגיל של TheMarker, על הפיקוח על הביטוח ועל פוליסות ביטוח לרכב

לפני כשנה - ביולי 2016 - נכנסו לתוקף תקנות של הפיקוח על הביטוח המחייבות את חברות הביטוח לקיים הפרדה בין פוליסות הרכב הבסיסיות שהן מוכרות, ובין תוספות שנלוות עליהן - כגון שרותי דרך וגרירה, רכב חלופי וכיסוי שבר שמשות.
כעת, בחלוף שנה, נערכה ביקורת לראות מה והאם הועילו חכמים בתקנתן - ביקורת עליה מדווחת הכתבה הזאת, נשואת הפוסט הנוכחי.

הכתבה חוטאת בכמעט כל אספקט שהוא,  אתחיל בתוכן ואמשיך לגרפיקה:

תוכן:

הכותרת מלמדת אותנו כי חברות הביטוח "בניגוד לחוק" מייקרות לנו את הפוליסות. המדובר על מספר "תרגילים" שחברות ביטוח עשו בעקבות ההוראות החדשות של הפיקוח על הבנקים:

  • שיווק כתבי שירות כחלק אינטגרלי מפוליסת הביטוח ללא אפשרות של המבוטח לרכוש את הפוליסה ללא כתבי השירות.
  • חברות הביטוח מפחיתות את עמלת הסוכן בגין מכירת פוליסת ביטוח כאשר הוא משווק את הפוליסה ללא כתבי שירות המוצעים על ידיהן.
  • חברות הביטוח מחזיקות שני ביטוחי רכב, האחד ללא כתבי שרות והשני כולל כתבי השרות. אבל הן מעניקות הנחה רק למי שרוכש את הפוליסה עם כתב השרות
האם התרגילים האלו תומכים בכותרת? ממש לא.

ראשית - קצת קטנוני - אבל מדובר על הנחיות רשות רגולטורית, שחובה לקיים על פי חוק. לא חוק, כפי שנכתב בכותרת.

אבל מעבר לקטנוניות, שתי הערות לגופן של התרגילים:

  1.  רק התרגיל הראשון מנוגד להנחיות. שאר התרגילים אינם חורגים מהנחיות הרשות (המצורפות לפוסט זה).
  2.  כל התרגילים האלו דווקא מוזילים את עלות הפוליסה. רכישת ביטוח וכתב שירות באופן אינטגרלי זולה יותר מאשר בעסקה של פוליסה+כתב שירות מאותה חברה, עמלת הסוכן היקרה יותר תביא בסופו של דבר לייקור הפוליסה, וכך גם נתינת ההנחה מוזילה בצורה ליניארית את העלות לצרכן.




אבל הבעייה היא לא רק בתוכן, אלא גם בהצגתו - ואתייחס לגרף היפה הזה:


כאמור, הכתבה מנסה להסביר לנו שהמפקחת על הביטוח גילתה כי יקר יותר לקנות פוליסה בצמוד לכתב שירות (הירוק בגרף), מאשר לקנות פוליסה וכתב שירות בנפרד (הגרפים האדומים).

בהתאם לכך, הכתבה מציגה בפנינו איור בו אנו למדים כי העלות ב"שיטה הירוקה" נסכמת ב-2800 ש"ח, בעוד ש"בשיטה האדומה", כאשר רוכשים כתב שירות בנפרד, העלות הינה 2400 ש"ח בלבד - והנה הוכחה הטענה כי קניית ירוקה, קניית פוליסה יחד עם כתב שירות, מייקרת את הפוליסה.

כיצד זה ייתכן - הרי בדיוק הסברתי שהתרגילים דווקא מורידים את עלות הפוליסה באותה חברה?

בעבר כבר התייחסתי לתרגילים ויזואליים בהארץ (למשל פה) וקשיי העתק הדבק בTheMarker (פה) - וכאן אנו רואים את שני הדברים גם יחד.

איור זה הינו למעשה העתקה של תרחיש דמיוני שמתואר בדו"ח המפקחת על הביטוח, אבל רק כמעט נאמן למקור (ראו במסמך את המקור).

בעוד שבמקור עלות ההנחה של הפוליסה מקבלת ערך שלילי - מכיוון שהיא מבטאת הנחה ולא עלות - באיור היפה הזה ההנחה מקבלת עלות חיובית - 300 ש"ח תוספת עלות לשיטה הירוקה.

הנה קיבלנו עלות יקרה יותר בשיטה הירוקה מאשר בשיטה האדומה. מ.ש.ל.

אם שרדתם עד כאן, אתם שואלים את עצמכם - אז מה הפריע למפקחת? התשובה ברורה, אסביר.

המפקחת מנסה להקל על כניסת שחקנים חדשים לשוק כתבי השירות, והוזלת השירותים הנילווים. היא אינה עוסקת בהוזלת הפוליסות - כפי שנכתב לאורך הכתבה, אלה בהוזלת כתבי השירות.

את זה לא הבינו בTheMarker.



יום ראשון, 9 ביולי 2017

על סיקור משפטי באתר חדשותי

הפעם אתייחס לסקירה משפטית במדור המשפטי של Ynet (קישור).
בסקירה אנו למדים על פסק דין בעניין תביעת יחיד מביטוח לאומי להכרה בתאונת עבודה שהתרחשה לו לטענתו.

בסקירה שכזו, במדור שכזה, לא תמיד ברור האם הדגש הוא על התיאור המשפטי, או על הדיווח העיתונאי, החדשותי - ולכותב שמורה הזכות לנתב את מה שהוא כותב לאחד מצדדים אלו.

סיקור זה כשל בשני הצדדים.

מהצד המשפטי: מקריאת הכתבה - וכפי שנתין להתרשם גם מהכותרת ותת הכותרת המצורפת - ניתן להתרשם כי הביטוח הלאומי ניסה לפעול ב"שיטת מצליח". רק עיון בפסק הדין מראה כי המקרה כלל אינו פשוט משפטית - אין תלושי משכורת בנמצא, אין הסכם עבודה, אין תיעוד על תשלום משכורות, יש בלגן שלם מבחינת "זהות המעסיק" - כל הדברים האלו הינם דברים שמהותיים לצורך קביעת ההכרה של ביטוח לאומי במקרה כתאונת עבודה.
בדיוק בשביל מקרים שכאלו קיים בית משפט.

עובדות אלו משתקפות היטב בפסק הדין, אך לא בכתבה.


מהבחינה העיתונאית הפספוס הוא גדול הרבה יותר.

במקרה המדובר אין חולק על כך שלאורך השנים התובע עבד (בין אם כשכיר ובין אם כעצמאי) ולא שילם דמי ביטוח לאומי, ולא יהיה מופרך להניח לפי המציאות המתוארת בפסק הדין שחמק גם מחובות אחרות כגון מס הכנסה/מע"מ.
משפטית זה Non-issue מכיוון גם מי שלא משלם את דמי הביטוח הלאומי - בהינתן שהוא חייב לשלם - מבוטח.
אבל האם גם חדשותית זה לא רלוונטי? עד שמקרה כזה מדווח בYnet, לא היה שווה להגדיל מעט את מסגרת החשיפה מעבר לסוגיה המשפטית וללמדנו על המצב בכללותו?
חבל.

יחד עם זאת - יש לציין לשבח את ההפנייה לפסק הדין.

נ.ב: מעבר לפספוס -תת הכותרת פשוט שגוייה. הוא לא טכנאי גז. אליבא דפסק הדין הוא לא מוסך כטכנאי, והוא הגדיר עצמו רק כ"עוזר טכנאי" הצמוד לטכנאי אחר.

על מה שכלול ועל מה שלא כלול בהכל כלול

מהון להון, נתקלתי באייטם המצורף - מתוך תוכניתה של סיוון כהן "הכל כלול", בערוץ 10.

אייטם ארוך המתאר את פועלו/מעלליו של עו"ד ברק כהן, את התקרית שלו למול השרה רגב, ואת הסנקציה שהפעילה כנגדו ועדת האתיקה של בעקבות התקרית הזו.

ואני רק תוהה - למה החליטו בתוכנית שהטריגר להשעיית  רשיונו היה התקרית למול השרה רגב, ולא פועלו כנגד הבנקאים?

מספיק רפרוף קל באינטרנט לגלות שהחלטת ועדת האתיקה לא נבעה  מפרשיית רגב (קישור לדוגמה).

את האמת, אין לי תשובה טובה.
מצפייה בכתבה, די ניכר בעייני שזה שיתוף פעולה מכוון בין שני הכהנים במרקע, אתם הקוראים מוזמנים להציע הצעות לסיבת הדבר.