יום חמישי, 14 בנובמבר 2013

שינוי מושחת

באתר "הארץ" פורסמה כתבה תחת הכותרת "עקב זיכוי ליברמן: משרד המשפטים יקדם שינוי בהגדרת עבירות שחיתות" שנכתבה על ידי רויטל חובל (קישור לכתבה כאן. להורדת הקובץ לחץ כאן). לאור הכותרת ציפיתי לקרוא בכתבה על צעד כלשהו שמשרד המשפטים עשה - הגיש הצעת חוק, קול קורא, או אפילו רק הודעה לעיתונות. אבל מסתבר שבכתבה הארוכה אין מכל זה. מדובר על ראיון עם פרופ' קרמניצר ומני מזוז הדורשים לערוך שינוי בחוק, וזאת מכיוון שההגדרה הנוכחית לא הצליחה להכניס אף איש ציבור בכיר לכלא. אז מה בדיוק משרד המשפים מקדם? לא ברור.
הטיעון המרכזי סביבו נוסבת הכתבה הינה שהחוק לא די ברור, שכן הוא מכיל 27 מילים בלבד - ואך מתבקש היה שהן יופיעו במלואן בכתבה, כדי שנשתכנע. אבל הם לא. ההשערה שלי היא שהן לא מופיעות כי אז הכתבה תצטרך להתעמת מול השאלה "אז מה בעצם אתם מציעים?". ללא הציטוט, הצעת המרואיינים מוצעת בחלל ריק, ללא היכולת להבין האם יש תועלת מאחוריה. אבל בואו נעזוב לרגע את הכותרת הלא קשורה ואת הכתיבה הגרועה (למתעניינים, הנוסח המלא בויקיפדיה).

בואו נדבר על ההגיון הפנימי של הכתבת. בכתבה מוזכרים פוליטיקאים שונים, שלל אחד סיפור משלו - שנידון בבית משפט על ידי שופטים מורמים מעם, וזוכו. כפי שנכתב, הם זוכו מסיבות אוביקטיביות  - האחד לא היה איש ציבור, השני לא היה מודע, לפי מיטב שיקול דעתם של השופטים, למעשיו ולכן הינו זכאי בעבירה, השלישי יצא בכלל אשם ונידון לשנתיים מאסר (שמעון שבס. נכון, בכתבה כתוב שהעבירה "לא הכניסה אף דמות ציבורית בכירה אל בין כותלי בתי הכלא", אבל אמרנו שנעזוב לרגע את העיתונאות הרעה) וכן הלאה. האם העובדה כי החוק הנוכחי לא מכניס אנשים זכאים לכלא הופכת אותו לחוק רע? המסקנה שלי מהכתבה, שיש להחיל את עברת הפרת אמונים גם על עיתונאים, לא רק אנשי ציבור.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה