יום שישי, 31 בינואר 2014

כמה באמת נרוויח בפנסיה?

כולנו מפחדים מהלא נודע, ומנסים ככל יכולתנו להפוך אותו לנודע קצת יותר. כך עושה גם הכתבה באתר כלכליסט (קישור), החוזה מה תהיה הגמלה החודשית שלנו לאור הפרשות הפנסיה שלנו כיום. מסקנות הכתבה מפחידות ביותר, גם עבור אותו מעמד ביניים שכה מדובר עליו בתקופה האחרונה, שהרוויח יפה מדי חודש בחודשו והפריש לפנסיה כחוק. "אתם במעמד הביניים? תתכוננו - כשתפרשו לפנסיה תהיו עניים" (כותרת), "גבר שכיר [ממעמד הביניים] אשר הפריש לבדו את הסכום הזה בכל חודש לחיסכון פנסיוני יקבל בעת הפרישה קיצבה בגובה 5,568 שקל בלבד", וזאת במקום הכנסה של של 13000-16000 שח לחודש.
בהחלט תסריט אימים הראוי לכותרת. אבל בעצם משהו לא הסתדר לי בחישוב. הרי בכתבה עצמה מסופר לנו שהחישוב נעשה על בסיס הפרשת העובד בלבד  -ללא השתתפות המעביד שמחוייבת על פי חוק. שאלתי את עצמי מדוע להשמיט את השתתפות המעביד? הרי מטרת החישוב הינה לברר מה יהיה מצבו הכולל של הפנסיונר. בכתבה לא מצאתי תשובה, וגם לא מחוץ לכתבה.
אני לא יועץ פנסיוני, ואיני אקטואר מדופלם - אבל הנה חישוב בסיסי שעשיתי לפי הנתונים המופיעים בכתבה.
מנתוני הכתבה עולה כי הפרשת השכיר ממעמד הביניים בשנת 2012 מהחמישון השלישי היתה 4.16% מהכנסתו. אולם, במקביל צובר השכיר סכום זהה נוסף על חשבון המעביד, ולבסוף, בגיל פרישה, יזכה במענק פרישה שמחושב כפי שמחושבים פיצויי פיטורין - הווה אומר לצורך החישוב 4.18% נוספים כל חודש - כהפרשת המעביד לפיצויים. סך הכל צבר השכיר כל חודש מעל ל16% משכרו - פי 3 ממה שמצויין בכתבה. לפי חישוב זה יזכה בגמלה חודשית 16700 שח לחודש  - יותר משהרוויח כשכיר. אבל זה עדיין לא ממש מדוייק. חישוב זה נכון עבור שכירים הפורשים בימים אלו - שהרי הכתבה מציינת כי החל משנה זו החישוב משתנה. למעשה, שכיר בן 30 שמתחיל לעבוד היום יפריש מדי חודש 5.5% משכרו, המעביד יפריש 6% נוספים, ובקופת הפיצויים יצטברו גם 6% נוספים. סה"כ, יצברו לזכות העובד מדי חודש בחודשו 17.5% ממשכורתו - פי 4.2 ממה שמצויין בכתבה. כך, גמלתו החודשית כבר עולה לכדי 23000 שח לחודש. על מנת להשוות בין הגמלה ובין משכורתו כשכיר, נזכיר כי גמלה זכאית להטבות מס שונות. בלי להיכנס לפרטי ההטבות בהם איני בקי - בהחלט סביר כי גמלתו החודשית נטו תהיה כפולה, לפחות, מהמשכורת אותה הרוויח.
כמובן שחישובים אלו אינם מוחלטים ויש לקחת בחשבון פרמטרים מורכבים כגון דמי ניהול, אחוזי תשואה, משך חייים ועוד ועוד - ועל כן בחישוב שלי התבססתי את החישוב שנערך על ידי יועץ הפנסיה אבי אייכלר, שנעשה לטובת כלכליסט.
אז האם הנתונים עדיין מהלכים אימים? 

יום רביעי, 29 בינואר 2014

איך שתקשורת בונה מציאות...

חסידים מספרים על הפריץ הרשע מהשטייטעל בפולין שברשעותו הרבה קבע בלוח המודעות של הכפר פקודה המודיעה כי הכניסה למרכזי הבידור העירוניים אסורה "לכלבים וליהודים". הימים חלפו והכפר התרגל למציאות חדשה זו, וגם הפריץ הרשע, שגם לא היה חכם במיוחד, שכח שהוא הוא שפקד פקודה זו. באחד הימים הגיע אליו משלחת של נכבדי היהודים בבקשם סיוע להקמת בית רפואה ליהודי הכפר. השתומם הפריץ הכסיל "וכי מדוע הדומים לכלבים זקוקים לבית רפואה?".

נזכרתי בסיפור הזה תוך כדי קריאת הכתבה של ניר חסון באתר הארץ בדבר תמיכתו של במינוי מועמדותו של הרב שמואל אליהו לתפקיד הרב הראשי הספרדי לירושלים (קישור וקובץ להורדה).

בקליפת אגוז, בכתבה מלמדים אותנו שהרב אליהו אינו ראוי לתפקיד, ולכן תמיכתו של ברקת במינוי אינה לגיטימית. הסיבה לאי הלגיטימיות לכאורה של מינוי הרב לתפקיד נובעת מ"פסקי ההלכה שלו שאסרו על השכרת בתים לערבים ועובדים זרים, וקריאתו לסילוק סטודנטים ערבים הלומדים במכללת צפת" והוא אף נחקר במשטרה בפרשת הרבנים, במסגרתה ניתנו תעודות הסמכה פיקטיביות. מעבר לזה, הוא פשוט קיצוני מדי - שכן הוא מתנגד לגיוס בנות דתיות לצבא, וחושב שיש לנקום בחילונים על ידי החזרת בניהם בתשובה. אלו טיעונים מעניינים. בואו נפרוט אותם לפרוטות.

  1. חקירות במשטרה: חוט השני העובר דרך חקירת פסק ההלכה שניתן כנגד מכירת נדל"ן לערבים, חקירת המשטרה בעניין הקריאה לסילוק סטודנטים ערבים והחקירה בעניין הנפקת תעודות הסמכה פיקטיביות הינו העובדה שמדובר על חקירות שהחלו בעקבות פרסומים בעיתונות - פרסומים שאינם מחוייבים לעמוד ברף כלשהו של עובדתיות - ולאחר בדיקה מקצועית נסגרו ללא החלטה כנגד הרב. הפועל היוצא היחיד מכל חקירות אלו הינו מכתבו של היועץ המשפטי לרב בו הוא קובע כי מועמדותו לתפקיד הרב הראשי לישראל אינה ראוייה. האם זו אמירה ראוייה לאיש משפט האמון על החוק והסדר, או שככל האמור בשאלה הראוי/לא ראוי ההכרעה ניתנה (על פי חוק!) לגוף הבוחר? הייתכן שאמירה זו נועדה לחפות על העובדה שהיועץ יצא בכותרות כנגד הרב, ולבסוף הסתבר לו שהוא אינו יכול לעמוד מאחוריהם בבית משפט?
  2. קיצוניות יתר - הדוגמא הראשונה לקיצוניות של הרב הינה התנגדותו לגיוס בנות דתיות לצה"ל, וזאת בניגוד להשקפת הדתיים הלא קיצוניים,  כתנועת נאמני תורה ועבודה. החלטתי לבדוק מי מבין השניים הוא הקיצון, ומי הוא המיינסטרים. מצאתי פרק הדן באריכות בסטטיסטיקה של גיוס הבנות הבנות הדתיות לצבא, המפורסם באתר תנועת נאמני תורה ועבודה (קישור). מסתבר שמתוך ציבור הבנות הדתיות מתגייסות רק 22-30%. השאר "קיצוניות". בסביבה דמוקרטית נהוג להניח שבחירת הרוב משקפת את דעת הרוב, והקיצוני הוא מי שנמצא ימינה או שמאלה מדעת הרוב. האם כך מניחים גם בעיתון הארץ? או שמא ש"אם זה רצון העם אז צריך להחליף את העם", כדברי בן אהרון לאחר המהפך בשנת 77? אבל זה באמת מתגמד לנוכח המניפולציה שהכתב עשה במשפט "הקיצוני" השני, "יש לנקום בחילונים על ידי החזרת בניהם בתשובה". תארו לכם שהצבא מגיע לכפר ערבי להרוס בניין בלתי חוקי - ומטבע הדברים נוצרת הפגנה קטנה, מהומה. נשמעות קריאות לאלימות, להקמת מדינה נפרדת וכד'. לפתע קם המוכתר ומהסה את הציבור "אל תרביצו, אל תשתמשו באלימות. אנחנו נשכנע את ילדי החיילים שהם טעו ובכך ננקום בהם!" היעלה על דעתנו שמדובר על משפט קיצוני?! מוכתר שכזה הינו מתון יותר מזר עלי זית שלם. אבל מה שהרב אליהו אמר זה כבר קיצוני.
  3. אז לאחר שהעיתון החליט שהרב אליהו הסית (ושלאחר מכם הוחלט על ידי הדרגים המקצועיים שאינו נכון) וגזען (מה שגם הוחלט כלא נכון), ולאחר שהעיתון החליט שהוא קיצוני (מה שכנראה גם לא ממש - או ממש לא - נכון) - הוא מופתע כיצד ברקת תומך בו. לכן נזכרתי בפריץ.
תרשו לי להמשיך לנבור בכתבה הזאת קצת, ויסלחו לי אלו שאינם יכולים לראות את הכתבה באתר.
בכתבה, כדרכם של כתבות באתרים, ישנם לאורך הכתבה קישורים רלוונטים לטקסט - כך למשל המשפט "... התפרסם בזכות אמירות ופסקי ההלכה שלו שאסרו על השכרת בתים לערבים" מפנה לכתבה שהתפרסמה בזמנו בעניין זה. כך ישנם קישורים למשפט "הקיצוני" בדבר גיוס בנות, קישור נוסף לאמירתו הפוגענית לאחר תוכנית ההתנתקות, ולקביעת היועץ המשפטי בדבר אי הראויות שבהתמודדותו לתפקיד הרב הראשי. כל הקישורים הללו הינם שליליים. במקרה או שלא במקרה, כאשר מצויין בכתבה כי החקירה נסגרה כנגדו, אין כל קישור לכתבה. האם לפתע פתאום מערכת העיתון אינה מעוניינת להשאיר אותנו באתר? מעניין.

יום ראשון, 26 בינואר 2014

מה שיכול להסתתר מאחורי תמונה תמימה....

עקב עומס חיים כללי (שום דבר חריג, אין צורך לדאוג), לאחרונה קצת קשה לי לפנות זמן ולהעמיק בכתבות שאותן אני קורא, וכפי שניתן לראות הבלוג סובל מריק מסויים.

אבל כמו ילד שאין לו סבלנות לקרוא את ספר, ובוחר "לקרוא" רק את הציורים - תרשו לי לכתוב לכם על הציורים בספר, או בעצם בכתבה.

המדובר על הכתבה שכתב היום ניר חסון באתר הארץ בעניין דחיית ערעור תושבי בית צפאפה בעניין הארכת כביש בגין עד לשכונת גילה (קישור וקישור להורדה).
זו לא הכתבה הראשונה בסדרה שניר חסון מפרסם - וזו הפעם דווקא יחסית הוגנת ובלתי מתלהמת.

אבל התמונה. אויש, כמה שתמונה יכולה לספר.

כפי שניתן לראות, בתמונה המתהדרת בכותרת "הטענות המוצגות בבית המשפט העליון" מוצגות טענות הצדדים - ללא כל התייחסות לעובדה שטענות התושבים, ככלל, נדחו על ידי בית המשפט. מקור הטעות הוא בעובדה שהעורך בחר שלא להשקיע, ופשוט העתיק את התמונה מכתבה קודמת של ניר חסון - כתבה שנכתבה טרם כתיבת פסק הדין (קישור לכתבה).
אבל עזבו אתכם משלומאליות - ככה זה כשאנו בתקשורת אלקטרונית שצריכה להיות זמינה מיידית. בואו נתמקד במפה שבציור.
אני מאמין שאלו מכם שנכנסו לכתבת המקור תכף שמו לב כי לכותב ישנה אג'נדה פרו-תושבי-בית-צפאפא, כפי שכבר ניתן להבין מהכותרת "כביש ללא מוצא: המדינה מתנגדת לפתרון שיקל על בית צפאפא". אני מזכיר כי כיום כבר נקבע על ידי בית המשפט כי המדינה צדקה. אבל ניתן לראות זאת גם במפה - ובזאת אתמקד.
אז מה יש בה במפה המוצגת בכתבה? גוש צהוב אחיד אטום, שאת המרקם האחיד שלו מבתרים באכזריות שני קווים אדומים כדם, ובנוסף גם הקו הירוק. מה תפקידו של הקו הירוק במפה? שבתי וקראתי את הכתבה שהתפרסמה היום ולא מצאתי כל התייחסות שהיא למונח "קו ירוק". הוא פשוט לא מופיע. חזרתי לכתבה המקורית ממנה נלקחה התמונה - גם שם אין כל התייחסות לקו הירוק. גם אין סיבה להתייחס אליו. מדובר על התנגדות אזרחית לבנייה, כפי שהתנגדו תושבים בכל השכונות הסמוכות לפרוייקטי בנייה מסיבית בכל הארץ. אין כל טענה לקביעת עובדות מדיניות וכדומה. אז למה להוסיף אותו למפה? תכף אשוב לענות על זה.

והקווים האדומים? טוב. אלו הכבישים החוצים את הכפר. אבל שימו לב - בכתבה מוזכר רק כביש אחד שחוצה את הכפר - מהו הקו השני? ובכן - הקו השני הוא הכביש החדש שיחבר את חלקי הכפר. אז זה בעצם כביש טוב, למה הוא אדום?

להערכתי שני הקווים המיותרים נכתבו מתוך מגמה אחת - ליצור תדמית של רשת שלמה שתחלק את הכפר למספר חלקים. ואם אפשר להציג זאת כחלק מהכיבוש, מה טוב.
אבל גם חסרים קווים במפה. במתחם הצהוב האטום כבר יש שני כבישים ראשיים החוצים את הגוש הצהוב - דרך ברעם וכביש גילה. הם לא מסומנים, אולי כדי להשוות למצב הקיים ארשת אידיאלית, אותה הקווים המתכוננים רוצים להרוס? הרי אם הכל גם ככה כבר מחולק, מה הבעייה להוסיף עוד קו או שניים?

אבל זה לא הכל. 

כמי שמכיר את האזור איכשהו האזור האטום היה נראה לי גדול מדי. פניתי למערכת הGIS של עיריית ירושלים, לבדוק מה שטחה של השכונה. מסתבר שהמפות נראות שונות. בעוד שבאתר העירייה מסומן רק השטח של השכונה, הרי שבכתבה "סופחו" לשכונה שטחים ריקים, שטחי משחקים של שכונת גונן, וכל שכונת גבעת המטוס.
אבל תרשו לי להצביע על עובדה נוספת שהתבררה לי תוך כדי שיטוט במפות. שימו לב לשכונת בית צפאפה בGoogle maps. הגידו לי - האם כרגע הכפר אינו מחולק? האם לנו, הקוראים לא מגיע לראות שלמעשה הכפר בנוי טלאים טלאים, ואינו בנוי בצורה אחידה? האם זה ראוי ליצור מפה המספחת שטח לתוך השכונה, לתאר כבישים שנועדו לטובת התושבים ככבישים הבאים להפריע לתושבים, ובנוסף לאטום את כל האזור על מנת שאנו, לקוחות העיתון, לא נוכל לראות את תמונת המצב האמיתית - ישוב הבנוי טלאים טלאים? 
ומילא פעם ראשונה, אבל לשוב ולהעתיק את אותה מפה גם כשהטקסט סביבה כבר לא רלוונטי? חבל. פשוט חבל.
מפת שכונת בית צפאפה, מתוך אתר עיריית ירושלים
מתןך הכתבה כפי שפורסמה היום, 26.1.2014