יום רביעי, 29 בינואר 2014

איך שתקשורת בונה מציאות...

חסידים מספרים על הפריץ הרשע מהשטייטעל בפולין שברשעותו הרבה קבע בלוח המודעות של הכפר פקודה המודיעה כי הכניסה למרכזי הבידור העירוניים אסורה "לכלבים וליהודים". הימים חלפו והכפר התרגל למציאות חדשה זו, וגם הפריץ הרשע, שגם לא היה חכם במיוחד, שכח שהוא הוא שפקד פקודה זו. באחד הימים הגיע אליו משלחת של נכבדי היהודים בבקשם סיוע להקמת בית רפואה ליהודי הכפר. השתומם הפריץ הכסיל "וכי מדוע הדומים לכלבים זקוקים לבית רפואה?".

נזכרתי בסיפור הזה תוך כדי קריאת הכתבה של ניר חסון באתר הארץ בדבר תמיכתו של במינוי מועמדותו של הרב שמואל אליהו לתפקיד הרב הראשי הספרדי לירושלים (קישור וקובץ להורדה).

בקליפת אגוז, בכתבה מלמדים אותנו שהרב אליהו אינו ראוי לתפקיד, ולכן תמיכתו של ברקת במינוי אינה לגיטימית. הסיבה לאי הלגיטימיות לכאורה של מינוי הרב לתפקיד נובעת מ"פסקי ההלכה שלו שאסרו על השכרת בתים לערבים ועובדים זרים, וקריאתו לסילוק סטודנטים ערבים הלומדים במכללת צפת" והוא אף נחקר במשטרה בפרשת הרבנים, במסגרתה ניתנו תעודות הסמכה פיקטיביות. מעבר לזה, הוא פשוט קיצוני מדי - שכן הוא מתנגד לגיוס בנות דתיות לצבא, וחושב שיש לנקום בחילונים על ידי החזרת בניהם בתשובה. אלו טיעונים מעניינים. בואו נפרוט אותם לפרוטות.

  1. חקירות במשטרה: חוט השני העובר דרך חקירת פסק ההלכה שניתן כנגד מכירת נדל"ן לערבים, חקירת המשטרה בעניין הקריאה לסילוק סטודנטים ערבים והחקירה בעניין הנפקת תעודות הסמכה פיקטיביות הינו העובדה שמדובר על חקירות שהחלו בעקבות פרסומים בעיתונות - פרסומים שאינם מחוייבים לעמוד ברף כלשהו של עובדתיות - ולאחר בדיקה מקצועית נסגרו ללא החלטה כנגד הרב. הפועל היוצא היחיד מכל חקירות אלו הינו מכתבו של היועץ המשפטי לרב בו הוא קובע כי מועמדותו לתפקיד הרב הראשי לישראל אינה ראוייה. האם זו אמירה ראוייה לאיש משפט האמון על החוק והסדר, או שככל האמור בשאלה הראוי/לא ראוי ההכרעה ניתנה (על פי חוק!) לגוף הבוחר? הייתכן שאמירה זו נועדה לחפות על העובדה שהיועץ יצא בכותרות כנגד הרב, ולבסוף הסתבר לו שהוא אינו יכול לעמוד מאחוריהם בבית משפט?
  2. קיצוניות יתר - הדוגמא הראשונה לקיצוניות של הרב הינה התנגדותו לגיוס בנות דתיות לצה"ל, וזאת בניגוד להשקפת הדתיים הלא קיצוניים,  כתנועת נאמני תורה ועבודה. החלטתי לבדוק מי מבין השניים הוא הקיצון, ומי הוא המיינסטרים. מצאתי פרק הדן באריכות בסטטיסטיקה של גיוס הבנות הבנות הדתיות לצבא, המפורסם באתר תנועת נאמני תורה ועבודה (קישור). מסתבר שמתוך ציבור הבנות הדתיות מתגייסות רק 22-30%. השאר "קיצוניות". בסביבה דמוקרטית נהוג להניח שבחירת הרוב משקפת את דעת הרוב, והקיצוני הוא מי שנמצא ימינה או שמאלה מדעת הרוב. האם כך מניחים גם בעיתון הארץ? או שמא ש"אם זה רצון העם אז צריך להחליף את העם", כדברי בן אהרון לאחר המהפך בשנת 77? אבל זה באמת מתגמד לנוכח המניפולציה שהכתב עשה במשפט "הקיצוני" השני, "יש לנקום בחילונים על ידי החזרת בניהם בתשובה". תארו לכם שהצבא מגיע לכפר ערבי להרוס בניין בלתי חוקי - ומטבע הדברים נוצרת הפגנה קטנה, מהומה. נשמעות קריאות לאלימות, להקמת מדינה נפרדת וכד'. לפתע קם המוכתר ומהסה את הציבור "אל תרביצו, אל תשתמשו באלימות. אנחנו נשכנע את ילדי החיילים שהם טעו ובכך ננקום בהם!" היעלה על דעתנו שמדובר על משפט קיצוני?! מוכתר שכזה הינו מתון יותר מזר עלי זית שלם. אבל מה שהרב אליהו אמר זה כבר קיצוני.
  3. אז לאחר שהעיתון החליט שהרב אליהו הסית (ושלאחר מכם הוחלט על ידי הדרגים המקצועיים שאינו נכון) וגזען (מה שגם הוחלט כלא נכון), ולאחר שהעיתון החליט שהוא קיצוני (מה שכנראה גם לא ממש - או ממש לא - נכון) - הוא מופתע כיצד ברקת תומך בו. לכן נזכרתי בפריץ.
תרשו לי להמשיך לנבור בכתבה הזאת קצת, ויסלחו לי אלו שאינם יכולים לראות את הכתבה באתר.
בכתבה, כדרכם של כתבות באתרים, ישנם לאורך הכתבה קישורים רלוונטים לטקסט - כך למשל המשפט "... התפרסם בזכות אמירות ופסקי ההלכה שלו שאסרו על השכרת בתים לערבים" מפנה לכתבה שהתפרסמה בזמנו בעניין זה. כך ישנם קישורים למשפט "הקיצוני" בדבר גיוס בנות, קישור נוסף לאמירתו הפוגענית לאחר תוכנית ההתנתקות, ולקביעת היועץ המשפטי בדבר אי הראויות שבהתמודדותו לתפקיד הרב הראשי. כל הקישורים הללו הינם שליליים. במקרה או שלא במקרה, כאשר מצויין בכתבה כי החקירה נסגרה כנגדו, אין כל קישור לכתבה. האם לפתע פתאום מערכת העיתון אינה מעוניינת להשאיר אותנו באתר? מעניין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה