יום חמישי, 27 בפברואר 2014

פרובוקציות במערכת "הארץ"

מסתבר שלאחרונה עבר באוגנדה חוק כזה או אחר המתייחס לחוקיות קידום יחסיים הומוסקסואלים באוגנדה. מכיוון שטרם נמצא אותו "גאה" ישראלי-אוגנדאי, הרי שאין זה מעניינה של ממשלת ישראל להתערב בחקיקה פנימית במדינה אחרת. ואכן, ממשלת ישראל לא התערבה.

ואז הגיעו אנשי "הארץ", וזה לשונם (קישור, קובץ להורדה):
""הארץ" פנה אתמול (שלישי) למשרד החוץ בירושלים כדי לברר מה עמדת ישראל בנושא החוק החדש באוגנדה, והאם שיתוף הפעולה הענף עם המדינה האפריקאית ייבחן מחדש"
זה די מדהים. תחת דיווח חדשותי, הארץ מייצר פנייה, שתכליתה קביעת מדיניות של ממשלת ישראל. ככה לאור היום.

אבל הרבה יותר מדהים זה לראות מה קורה כאשר התגובה המתקבלת אינה מספיק טובה - אמירה כללית בעד זכויות לכל המגדרים.
לכאורה אמירה כללית שאין בה כל רע - אך מסתבר שבניתוח אנליטי מבריק על ידי פרשנינו לענייני "לך תוכיח שאין לך אחות" האמירה הזו ("תגובה חלושה", "תגובה מקוממת", "תגובה רפה", "כללית ומתחמקת")מסתירה מאחוריה המון .
מסתבר שאוגנדה (שרובינו לא נדע כלל לציין היכן היא ברחבי אפריקה) היא מבעלות הברית החזקות ביותר של ישראל. בעוד שאנו יכולים להרשות לעצמנו "לעמד על שלנו" למול קרי והאיחוד האירופי  - אנו יראים מכל חשש של מראית עין של פגיעה במעצמת העל אוגנדה. מעצמת על זו קונה מאיתנו טפטפות, וחלק מקציני הצבא שלה אומנו על ידי בכירי האדמירלים שלנו, בצאתם לפנסיה! אך זה לא הכל. ישראל מכרה לאוגנדה מזלטי"ם! ומרגמות! ומקלעים! ואולי אפילו רוגטקות (למרות שזה לא נכתב בכתבה. כנראה שלשכת נתניהו מסרבת לחשוף פריט מידע חשוב זה).


אגב נתניהו - מי מבין קוראי הנאמנים (או סתם מהמבקרים) יסכים אם האמירה "כמעט בכל נאום בחו"ל או ראיון לתקשורת הבינלאומית נוהג נתניהו לתקוף בחריפות את המשטר האיראני על רדיפת הומוסקסואלים ותלייתם בכיכרות הערים"? לא עברתי על הנאומים שלו, אבל האם השורה התחתונה ששמענו, שעליה נתניהו חוסר השכם והערב, היא ש"עלינו לעצור את הגרעין האיראני למען קידום זכויות הלהטבי"ם? אני לא מכיר את זה.

האם יתכן שהכתבה קצת חצתה את הקו של "חדשות: מדיני ובטחוני", עברה דרך מדור הדעות, וסיימה את דרכה במדור הפנטזיה?

יום רביעי, 19 בפברואר 2014

עידכון מונחים במערכת "הארץ"

אילן ליאור, כתבות מהתקופה האחרונה - "מבקשי מקלט"
באחד הפוסטים הקודמים שלי ("מסתננים או מהגרים?", נובמבר 2013) כתבתי בדבר השימוש המסיבי של מערכת הארץ במונח "מהגרים", ו"מהגרי עבודה" בתיאור מסתננים מאפריקה. כפי שהוסבר שם, זהו מונח מטעה שהשימוש בו נעשה כחלק מקו עקבי של המערכת - וככזה במונח נעשה שימוש במספר רב ביותר של כתבות, וממספר רב של כותבים.

לאחרונה, חל מפנה. "מהגרים" - out. "מבקשי מקלט"- in.

נתחיל באילן ליאור. אילן ליאור הוא כתב במדור חינוך וחברה בעיתון הארץ. ככזה, סביר היה להניח שיעסוק במגוון תחומים רחב. אבל לא. חיפשתי באתר הארץ את כל הכתבות שנכתבו על ידו - ומסתבר שבשבע התוצאות הראשונות (העמוד הראשון של מסך התוצאות), 5 כתבות עוסקות במסתננים מאפריקה. כמובן שהמילה מסתננים לא הופיעה לי בדף אפילו לא פעם אחת, אבל גם המילה "מהגר" לא הופיעה בדף אפילו פעם אחת. כל הכותרות התייחסו ל"מבקשי מקלט". חיפשתי קצת יותר אחורה. מסתבר שאילן ליאור כתב מתחילת השנה האזרחית 35 כתבות - מתוכן 19 עסקו במסתננים (נתון מדהים כשלעצמו). אף לא אחת מהכתבות הללו עלתה בחיפוש אחר המונח "מהגר". אבל אל דאגה - הוא בהחלט מכיר את המונח. מסתבר שעד התאריך 29.12.13 הוא השתמש בו על בסיס יומיומי (ראו תמונת מסך).
אבל הוא לא לבד - כך עושים גם יהונתן ליס ("דיון סוער בכנסת: איזו ועדה אחראית למבקשי המקלט?", 21.1.2014, למשל), גדעון לוי ואלכס ליבק בתוך כתבתם על מתקן חולות ("רק חול וחול: איך עוברים הימים על המוחזקים במתקן חולות", 31.1.2014) או רויטל חובל בכתבתה על מתקן סהרונים ("ביקורת חריפה על מתקן סהרונים: מתנהל ככלא עם תנאים קשים", 4.2.2014), כולם כותבים היום רק על מבקשי מקלט.
אילן ליאור, כתבות קודמות - "מהגרים"
בחיפוש אחר המונח "מהגרי עבודה" באתר הארץ בתקופה האחרונה (כל הכתבות, כל הכתבים) - אני מוצא בעיקר מידע על מהגרי עבודה בהונג קונג, מגורשים מסעודיה, או סקירה על המצב בקנדה. במעט הכתבות הנוגעות לישראל, הכתבות מתייחסות למהגרי עבודה למקצוע המחול (אמריקאיים) או על עבודה של פלסטינאיים בארץ - לא על אריתראים ולא על סודנים. הם כבר לא מהגרי עבודה, רק מבקשי מקלט.

השינוי המילוני שמתרחש במערכת הארץ מעלה שתי שאלות.

השאלה הראשונה היא שאלה עובדתית - האם אותו ציבור מדובר הוא אכן ציבור "מבקשי מקלט"?
אנסה לענות על שאלה זאת, בהסתמך על הנתונים המפורסמים בעיתון הארץ. 
בתחילת ינואר פורסמה כתבה מאת אילן ליאור בה מסופר לנו כי על ידי אזרחי סודן ואריתראה הוגשו סך הכל 1800 בקשות מקלט, מה שהופך 1800 מאזרחי המדינות הללו למבקשי מקלט ("ישראל בחנה רק 250 בקשות מקלט מתוך 1,800; אף לא אחת מהן אושרה", 8.1.2014).
האם ייתכן כי עד סוף 2013 כתבו בעיתון הארץ במרץ על עשרות אלפי מסתננים, ולפתע ביום בהיר אחד חדלו להתייחס אליהם, וכותבים במרץ רב רק על 1800 מתוכם? קשה להאמין.
למי שבכל זאת מאמין בזה, אביא מתוך אחת כתבותיו של אילן ליאור.  "נכון לסוף ספטמבר 2013 חיו בישראל 53,646 מבקשי מקלט מאפריקה - 35,987 מהם אזרחי אריתריאה, 13,249 אזרחי סודאן " ("עלייה חדה ב"יציאה מרצון" של מבקשי מקלט; סער: בפברואר יעזבו כ-1,500", 19.2.2014). כעת זו לא שאלה של אמונה. ליאור מתייחס לעשרות אלפי המסתננים כמבקשי מקלט, למרות שהוא עצמו פירסם שהם אינם כאלו.

השאלה השנייה היא מדוע "הארץ" בוחר להשתמש במונח זה. סביר שתיתכן יותר מתשובה אפשרית אחת, ואציג את הערכתי.
עד כה השתמשו במונח "מהגרי עבודה" מתוך הנחה שזה מונח שאינו בעל קונוטציות שליליות של עבריינות, כמו בביטוי "מסתננים", וכך תתאפשר השארתם בארץ. אולם, כעת מסתברים להם שני דברים:
  1. דעת הקהל הישראלית לא רואה במהגר עבודה דמות חסינה מגירוש.
  2. המחוקק הישראלי, בעקבות דעת הקהל, מחוקק חוקים שיאפשרו לכלוא את המסתננים - וזאת ללא הפרעת מערכת המשפט הישראלית. בהקשר זה חשוב לציין כי בג"ץ דחה עתירה להוצאת צו על תנאי כנגד החוק לכליאת מסתננים בתאריך 1.1.2014 - בזמן שבמערכת הארץ החליפו בין המונחים

בשימוש במונח מבקשי מקלט מבקשים במערכת הארץ גם לפרוט על נימי רגשות הציבור מחד, וגם להכפיף את החוק הישראלי לאמנות בינלאומיות, ולפרשנות של גורמים בינלאומיים להם.

אסיים את הפוסט הזה מבלי להתייחס למספר נקודות, שדורשות התייחסות מפורטת יותר, ואציין אותן על קצה המזלג


:

  1. מדוע בכלל רלוונטי לעניינו השאלה האם מסתנן כלשהו ביקש מקלט או לא? כל עוד לא אושרה לו בקשת מקלט, הוא אינו פליט. הדבר דומה להקניית מעמד מיוחד למבקש פטור ממס לצורך העניין - כל עוד לא אושרה לו זכות כזאת או אחרת מעמדו כאחד האדם, והוא חייב במס.
  2. פוסט זה נכתב בתגובה לכתבה האחרונה סדרה, העוסק ב"עלייה חדה ב"יציאה מרצון"...". מה פירוש המרכאות? מדוע הן שם? הכנסת מרכאות הינה תופעה רחבה בעיתונות היום, ואני מקווה להקדיש לה אי שם מתישהו פוסט.

יום שני, 17 בפברואר 2014

על כותרת, כתבה ומה שבינהם

הפעם אתמקד בכתבה משמימה הסוקרת את השינויים שחלו בענף הליסינג בשנת 2013. הכתבה שהתפרסמה בדה מרקר (קישור) מפרטת באריכות את המגמות ארוכות וקצרות הטווח ואת המודל העסקי עליו בנויות החברות. בסקירה ניתן ללמוד על המינוף הכבד של החברות ועל הרווחיות הנמוכה - כמו גם על פעולות שהחברות עושות על מנת להעלות את הרווחיות - כגון פתיחת סוגי ליסינג חדשים והגברת מכירת מלאי המכוניות שברשותן. בנוסף, הכתבה מחכימה אותנו בדבר היחסיים העסקיים שבין היבואנים ובין חברות הליסינג הנמצאים אי שם בין יחסי לקוח-קליינט בכל הקשור למכירת רכבים לחברות הליסינג ובין יחסי חברות מתחרות, ככל שמדובר על מכירת מכוניות ללקוח הפרטי.
אכן, סקירה ממצה, אך  משמימה לרובנו.
אז איך זה שכתבה משמימה שכזו נכנסת לרשימת הכתבות הנקראות ביותר באתר?
לצערנו, כשאנו בוחרים לאיזו כתבה להיכנס אנחנו יכולים רק לקרוא את הכותרת - וכותרת המאמר הזה היא בהחלט לא משמימה.
"חברות הליסינג עברו להתחרות ביבואנים - ואתם קונים מכונית בזול"
מי מאיתנו לא מתעניין באיך לקנות משהו בזול? ועוד מכונית? ועוד לדפוק את היבואנים תוך כדי?! בלי לחשוב פעמיים, רובנו ניכנס לכתבה.
אבל רגע - מה הקשר לכתבה?
עברתי שוב על הכתבה וחיפשתי התייחסות כלשהי למחיר אותו אנחנו משלמים. ההתייחסות היחידה שמצאתי הייתה שבשנה החולפת מחירי הליסינג דווקא עלו ב3%. האם זה יגרום למחירי המכוניות המשומשות לעלות בהתאמה? אולי. אולי לא.
האם בפועל מחירי המכוניות בשנת 2013 עלו או ירדו? גם לאחר קריאה חוזרת של הכתבה, אין לי מושג. למרות הכותרת. מדהים, לא?