יום ראשון, 4 במאי 2014

איפה שוכחים תינוקות ברכב?

יש לא מעט עיתונאים שמראש ברור לנו מה דעתם בענייני שמאל-ימין, בעיקר בגלל שהם מכניסים את דעתם לכל כתבה שהיא - גם כאשר היא לכאורה לא קשורה לעניין זה בכלל.
ככלל, אני משתדל שלא לזעוק על כל מאמר בו אחד מקבוצת לוי-חסון-לוינסון-הס (ואני מעריך ששכחתי כמה) מעיתון הארץ מחדש לנו כי הכיבוש אשם בכל.

אבל הפעם זה כבר חרג מגבולות הטעם הרע המותר.

אתמול שוב נשכח תינוק ברכב, הפעם בבית חגי. נשכח ומת.

איש מאיתנו (ולפי הסטטיסטיקה, בעיקר האבות) לא יכול להבטיח שלו עצמו זה לא יכל היה לקרות - ולצערנו מדובר על תופעה מוכרת מכל העולם, בארה"ב למשל - נהרגים מדי שנה כ-38 ילדים כתוצאה משכחתם ברכב (כאן).
אתמול כאמור, שוב נהרג ילד. בבית חגי. או בעצם - "בהתנחלות בית חגי", לפי כותרת הכתבה של חיים לוינסון (קישור, קובץ להורדה, אתר "הארץ").
אבל הכתבה היא לא רק כותרת - היא גם כתבה לא קצרה, המכילה סקירה היסטורית של מקרי המוות האחרונים - האחד "בהתנחלות דולב", ועוד אחד "בהתנחלות שילה" - לצורך ההגינות נציין שגם הוזכר מקרה אחד ברמת גן (בעצם, למה לא "ביישוב העירוני רמת גן"?), שלרווחתנו עדיין אינה התנחלות.
מה שייך עובדת היות דולב, שילה ובית חגי התנחלות? האם מי שנקרא "מתנחל" מועד לשכוח את הילד שלו יותר מאחרים? 
מהסטטיסטיקה, ומההתנסחות, שלוינסון הביא זו אכן המסקנה. זו דוגמא יפה. אך מכוערת, כיצד ניתן לשקר באמצעות עובדות.
לוינסון בחר, על פי שיקוליו שלו, להביא סטטיסטיקה של חודש אחד בלבד בשנת 2013 - חודש בו אכן קרו מקרים קשים ויחסית רבים של שכחת ילדים מעבר לקו הירוק. אך הבה נגדיל את המדגם הסטטיסטי - למשל לסקירה שפורסמה באתר ynet לאחר רצף האירועים אליו התייחס לוינסון (לכתבה המקורית לחץ כאן).
הנה לפתע מסתבר שיש מקרים נוספים - במודיעין עילית, בנתניה, ואפילו "בישוב הערבי אבו גוש" ו"ביישוב הערבי מוסמוס".

אז האם עכשיו המסקנה היא שערבים מזניחים את הילדים שלהם? 

הכרחי לקיים מחקר אמיתי ולבדוק האם יש ציבור שמועד יותר לשכוח את ילדיו - בין אם מדובר על ציבור אתני, דתי או מגדרי. מחקר שכזה יצטרך לנרמל את מספר המקרים למול פערים במספר ילדים לבית אב, כמו גם למול פערים במספר מכוניות לבית אב ומרחק הנסועה. כמובן שצריך גם להתייחס למקרים בהם הילד נשכח ו"רק נפגע קשה" - מקרים מהם לוינסון בחר להתעלם כליל.

דווקא בשבוע הזיכרון, אל לנו לרקוד על הדם של אלו שאנו חפצים פחות ביקרם.