היום התוודעתי לעובדה המדהימה שבהחלטת ממשלה אחת אלפי חרדים יצאו לעבוד. המדובר על ההחלטה לתת סיבסוד במעונות יום רק למשפחות בהן שני ההורים עובדים - ולא גם למשפחות בהן רק האם עובדת, בעוד שהבעל לומד בכולל.
למסקנה המפתיעה הזאת מגיעות מירב ארלוזורוב וטלי חרותי-סובר מניתוח סטטיסטי מעמיק המתבסס על העובדה כי בשנת 2015 היו 11.5 אלף הורים שהצהירו כי הם לומדים בכולל, לעומת 17-18 אלף בשנים 2014-2015 - ירידה של קרוב ל-70%. מה שהשתנה בזמן זה היה שינוי הקריטריונים כך שבמשפחות חרדיות בהם האב אינו עובד לפחות 10 ש"ש לא יקבלו סבסוד.
קראתי את הכתבה, ולמעשה הסתבר לי כי אותם החרדים לא באמת עובדים במשרה מלאה - המדובר על אברכים ברוב זמנם, העובדים כ-10 שעות שבועיות.
לאור זאת - שאלו את עצמכם: החרדי המדובר - חרדי העובד ולומד - עד שנת 2014 עמדו בפניו שתי אופציות.
האחת, להצהיר שהוא אברך, ולקבל את הזכאות לסבסוד בצורה פשוטה וקלה.
האפשרות השנייה הייתה להצהיר כי הוא עובד X שעות (מה שהיה נכון גם בשנים קודמות), לחפש תלושי משכורת ואישורי מעסיק, לשמוע שבעצם הם צריכים גם את התלוש של חודש כזה או אחר - ולבסוף, לקבל את אותו הסבסוד. במה יבחר אותו אברך עובד?
רק בעקבות השינוי בקריטריונים לזכאות בשנת 2015 אותו אברך-לומד טרח לדווח על עבודתו, אך אין בכך כל אינדיקציה לכך שעד כה לא עבד.
מכיוון שברור לכותבות שאין באמת עלייה של 70% בהיקף החרדים העובדים הן מציעות את האפשרות כי עד כה החרדים עבדו בצורה לא מדווחת. חשוב לציין כי מעולם לא הייתה חובת דיווח למשרד הכלכלה, ובמאמר כל אינדיקציה לכך שהעבודה לא דווחה למס הכנסה. גם לו יצוייר כי העובדה הייתה בשחור - ככתבות לענייני כלכלה ברור לכותבות כי ההפסד כולו של העובדים. עבודה בהיקפים קטנים (ובשכר נמוך לרוב, במגזר החרדי) אינה מגיעה לסף המס, אך מזכה בהטבות ובביטוח לאומי.
אבל למרות הכל היה שווה את הכותרת "נתניהו ודרעי מבטלים יוזמה שהוציאה אלפי חרדים לעבודה"
ובקטנה: למה האגף לתעסוקת נשים במשרד הכלכלה אמון על עידוד תעסוקת חרדים?
למסקנה המפתיעה הזאת מגיעות מירב ארלוזורוב וטלי חרותי-סובר מניתוח סטטיסטי מעמיק המתבסס על העובדה כי בשנת 2015 היו 11.5 אלף הורים שהצהירו כי הם לומדים בכולל, לעומת 17-18 אלף בשנים 2014-2015 - ירידה של קרוב ל-70%. מה שהשתנה בזמן זה היה שינוי הקריטריונים כך שבמשפחות חרדיות בהם האב אינו עובד לפחות 10 ש"ש לא יקבלו סבסוד.
קראתי את הכתבה, ולמעשה הסתבר לי כי אותם החרדים לא באמת עובדים במשרה מלאה - המדובר על אברכים ברוב זמנם, העובדים כ-10 שעות שבועיות.
לאור זאת - שאלו את עצמכם: החרדי המדובר - חרדי העובד ולומד - עד שנת 2014 עמדו בפניו שתי אופציות.
האחת, להצהיר שהוא אברך, ולקבל את הזכאות לסבסוד בצורה פשוטה וקלה.
האפשרות השנייה הייתה להצהיר כי הוא עובד X שעות (מה שהיה נכון גם בשנים קודמות), לחפש תלושי משכורת ואישורי מעסיק, לשמוע שבעצם הם צריכים גם את התלוש של חודש כזה או אחר - ולבסוף, לקבל את אותו הסבסוד. במה יבחר אותו אברך עובד?
רק בעקבות השינוי בקריטריונים לזכאות בשנת 2015 אותו אברך-לומד טרח לדווח על עבודתו, אך אין בכך כל אינדיקציה לכך שעד כה לא עבד.
מכיוון שברור לכותבות שאין באמת עלייה של 70% בהיקף החרדים העובדים הן מציעות את האפשרות כי עד כה החרדים עבדו בצורה לא מדווחת. חשוב לציין כי מעולם לא הייתה חובת דיווח למשרד הכלכלה, ובמאמר כל אינדיקציה לכך שהעבודה לא דווחה למס הכנסה. גם לו יצוייר כי העובדה הייתה בשחור - ככתבות לענייני כלכלה ברור לכותבות כי ההפסד כולו של העובדים. עבודה בהיקפים קטנים (ובשכר נמוך לרוב, במגזר החרדי) אינה מגיעה לסף המס, אך מזכה בהטבות ובביטוח לאומי.
אבל למרות הכל היה שווה את הכותרת "נתניהו ודרעי מבטלים יוזמה שהוציאה אלפי חרדים לעבודה"
ובקטנה: למה האגף לתעסוקת נשים במשרד הכלכלה אמון על עידוד תעסוקת חרדים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה