יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

סעיף סתימת הפיות


לפני ימים מספר, בלילה שבין ה2 וה3 לספטמבר, הועבר בכנסת סעיף האוסר על שדרן להביע את דעתו במסגרת תוכנית רדיו שברשותו, ומייד החל המבול.
כצפוי, כל אמצעי התקשורת היו נגד. מאוד נגד. "סעיף סתימת פיות" הוא השם שניתן לסעיף
בזמנו התלבטתי האם להתייחס לזה, והחלטתי שלא. אבל זהו, אני לא מתאפק, אז אתייחס לאבסורד שבסיקור, ותוך כדי אציין מספר נקודות המיצגות היטב את הכיעור שבסיקור.
קחו למשל את הסיקור של דה מרקר, פה
  • "הצליחו ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) והשר אופיר אקוניס" - מה טעם ראה הכתב לציין את מפלגתו של אייכלר, ולא את של אקוניס? התשובה ברורה. יהדות התורה היא מפלגת מיעוט, שהקורא הרגיל בדה מרקר לא אוהב. מפלגתו של אקוניס הרבה יותר לגיטימית. מטרת הכותב לתת תחושה שמי שהכניסו את הסעיף הם אותם אלו שאנו לא אוהבים, החרדים לצורך העניין.
  • ..."האוסר להביע כל עמדה אישית בשידור הציבורי" קשקוש. הסעיף אוסר על שדרן להביע עמדה. על השדרן לתת למרואיין להביע את עמדתו.
  • "מטרת הסעיף הזה היא לאפשר לכאורה להוריד תוכניות כמו "סדר יום" של קרן נויבך משידור או למנוע מפרשנים ועיתונאים בכירים, כמו אריה גולן או עודד שחרלהביע את עמדתם בשידור." - רגע. מה זה בכלל "עיתונאי בכיר"? והאם זה טוב או רע? לפני שתענו, הרשו לי לצטט מתוך קביעת נציב קבילות ציבור ברשות בעניינה של קרן נויבך, לאחר שסתמה את פיה של מרואיינת "לאחר האזנה חוזרת לתוכנית אני קובע באופן חד משמעי שלא ניתנה לה (למרואיינת) הזדמנות הוגנת להצגת (עניינה)... ". אז אולי זה טוב?
  • בכתבה נכתב כי הסעיף שנחקק אומנם לא חדש, אלא מצוטט מתוך מסמך נקדי - הקוד האתי של הרשות לאורך עשרות שנים, אולם מכיוון ש"...רק ב-2013, אחרי מאבקים רבים, ולקראת סגירת הרשות, אישרה אותו (את הקוד האתי החדש) מליאת רשות השידור", הרי שהקוד הישן כבר לא רלוונטי. שהרי "מחברי הקוד החדש טענו כי הקוד הישן הינו כבר "אות מתה", ויש לעדכנו". הבנתם? עשרות בשנים הסעיף היה לגיטימי, רק לאחרונה הוחלט לשנות אותו - וגם זה מסיבות לא עניניות, הנוגעות לסגירת הרשות. ומכיוון שכך, מופרך שנציגי העם יחשבו שהחוק הישן, שהיה תקף כל הזמן, לגיטימי. הרי אפילו מנסחי הקוד החדש לא רוצים את הישן. זה בערך כמו להזמין שיפוצניק, ולשאול אותו האם יש צורך לשפץ. אתעכב עוד משפט על ה"אות מתה". הרבה השתנה בתקשורת מאז נוסח מסמך נקדי. יש המון עיתונים, חינמונים - ואפילו בלוגים. אחד הדברים שלא השתנה זו מפת התקשורת ברדיו. בהכללה, עדיין קיימים רק מספר ערוצים בודד ביותר, רובם ציבוריים. לשעה של קרן נויבך אין תחרות אמיתית בשוק האמיתי.
  •  הסיקור מתעלם מרוב הסעיף - הבלטת האמת לפי ערכה החדשותי, אי הסתרת פרטים וכו' - זה בדיוק מסביר למה צריך היה לחוקק את הסעיף הזה.
בסך הכל, הנקודות האלו חזרו בכל הסיקורים, וחבל.

ורק לסיום - אספר לכם למה אני כבר לא יכול להתאפק. עברו מספר ימים, ומשרד התקשורת מפיץ תזכיר חוק לביטול החוק. דמוקרטיה במיטבה - הכנסת מחוקקת, התקשורת רועמת, והממשלה הנבחרת מתקפלת. ואיך נפתחת חגיגת הניצחון של דה מרקר, כאן? במילים " הלחץ הציבורי עבד". אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה