יום רביעי, 30 בדצמבר 2015

דה מרקר - לא להאמין כמה טעויות (בעובדות!) בפסקה אחת

היום התפרסמה בדה מרקר כתבה לא ארוכה בדבר אישור הצעת חוק של חה"כ איתן כבל (קישור, קישור להורדה).
הכתבה, כאמור, אינה ארוכה - פחות מ-300 מילים. אולם, למעשה היא קצרה הרבה יותר - שכן למעט הכותרת, חלק קטן מכותרת המשנה והפסקה הראשונה, כל הכתבה הינה העתק-הדבק מדברי ההסבר לחוק ו/או מפרוטול הכנסת, כפי שאכן מודגש בכתבה ("כבל אמר...", "מטרת החוק...").

בבדיקה מהירה עולה כי בכתבה נכתבו - בצירוף הכותרות - סה"כ 75 מילים, והרי הן לפניכם:

כותרת:
הסוף ל"הקש 9 כדי לעבור לנציג שירות"? חברות יחויבו להעביר שיחות לנציג - ללא השמעת פרסומות

כותרת משנה:
הצעת חוק תחייב חברות לאפשר לצרכנים להגיע לנציג שירות טלפוני

תיאור:
מליאת הכנסת אישרה אתמול (יום ד') בקריאה טרומית את התיקון לחוק הגנת הצרכן (העברה למענה אנושי בתפריט הראשון בעת התקשרות לעסק) שיזם ח"כ איתן כבל, יו"ר ועדת הכלכלה, כך שהחברות השונות יחויבו לאפשר לצרכנים להגיע לנציג שירות טלפוני במהירות האפשרית וללא פרסומות ומבצעים שגוזלים לצרכנים זמן המתנה יקר בטלפון.

עד כאן הכתבה.

להקלת הדיון, אפרוט את הנאמר לנקודות, בהתייחס להצעת החוק:


  1. כבר לא נצטרך להקיש את על מקש לקבלת שירות אנושי.
  2. החברות לא יוכלו להשמיע לנו פרסומות.
  3. חברות יחוייבו לאפשר לצרכן להגיע לנציג שירות טלפוני.
  4. חברות לא יוכלו להשמיע לנו מבצעים שגוזלים זמן המתנה יקר.
כל הנקודות האלו - ולכן למעשה כל מה שהכתבה מחדשת (להבדיל ממצטטת) - שגוי, והנה ההסברים שלי, אחד לאחד:
  1. הצעת החוק באה לקבוע כי הלקוח יוכל ללחוץ על המקש - ובהחלט ייתכן שזה יהיה אפילו הספרה "9" כבר בתפריט הראשון. אין זה בא לשלול את העובדה כי התפריט הראשון לא יהיה מענה אוטומטי.
  2. בהצעת החוק, או בדברי ההסבר להצעה, אין כל התייחסות לפרסומות. לכן, אין כל מניעה שבמהלך התפריט הראשון - טרם השמעת האופציה להגיע למענה אנושי - נשמע פרסומות.
  3. כאמור - הצעת החוק אינה מתייחסת לחובה לאפשר שיחה למול נציג שירות - חובה שנחקקה כבר לפני שנים, בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981, בסעיף 18ב(א)(1). כל הדיון נסוב על מספר הלחיצות המינימלי הנדרש לטובת כך.
  4. כפי שהוסבר בסעיף 2 - כפי שניתן יהיה להשמע פרסומות, ניתן יהיה להשמיע גם מבצעים. למעשה, "פרסומות" ו"מבצעים" הם הינו הך לצורך העניין - מלל שנותן השירות מעוניין שנשמע. כנראה שצבי זרחיה שם לב שהכתבה שלו למעשה רובה ככולה הינה "העתק-הדבק" וניסה לנפח אותה מעט. 

וטעות אחרונה - אולי הכי מביכה. הצעת החוק לא אושרה בתאריך 29.12.15, יום רביעי - אלא דווקא ביום פרסום הכתבה יום חמישי, 30.12.15.

איך קורה שבכל כך מעט מלל מצליח כתב מנוסה להכניס כל כך הרבה שטויות?
הסבר בלתי מספק ניתן למצוא בכך שבאותו יום הוא צבי זרחיה שבע כתבות שונות, שלוש מתוכן - וזו הראשונה שבהן - פורסמו בטווח קצר של 40, בשעות אחר הצהריים הלחוצות.
הסבר אחר - מעט כללי יותר - הסתמכות יתר על העתק-הדבק ממקורות אחרים מייתרת, ולו פסיכולוגית, את הצורך לבצע בדיקה כפולה לתוכן הכתבה.


קישורים רלוונטיים: