יום חמישי, 11 במאי 2017

על הדיון המשפטי שהיה אך לא התקיים


"ארגון קו לעובד הגיש בקשה לצו מניעה בבג"ץ - אך הנושא טרם נידון בבית המשפט" 

השורה שצוטטה לעיל מתוך כותרת המשנה של הכתבה הזו הינה לב הכתבה.

הכתבה מתארת את החוק החדש המחייב מעסיקי מסתננים להפריש לקרן מיוחדת כספים - חלקם על חשבון המעסיק וחלקם על חשבון המסתנן. כספים אלו יועברו לידי העובד רק בעת עזיבתו את הארץ.

הכתבה מציגה את צדדיו השונים של העניין - גם את הכעס של המסעדן שמתנגד לכך שהוא יפריש, וגם את כאבו של ג'מאל, "מבקש מקלט" (למה בגרשיים? כי סטטיסטית כנראה שהוא לא באמת מבקש מקלט, ראו את הפוסט הזה), הכואב על כך שהמשכורת שלו נטו יורדת (למעשה: היא גדלה מכיוון שהוא יקבל גם את הפרשת המעסיק. אך זה רק בהינתן שיצא מהארץ). אובייקטיביות במיטבה.
אני אוסיף מה שלא כתוב בכתבה, שהחוק אינו חדש, ולמעשה הוא נחקק כבר בשנת 2014 - "החוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה) התשע"ה-2014.

כאמור - מה שהתחדש בכתבה הזו זו העובדה שיש זה מכבר תביעה בבג"ץ, אך היא "טרם נדונה".
ממש לסדום היינו ולעמורה דמינו - דוחים את הדיון המשפטי עד אין קץ, מהלך ש"תוצאתו הצפויה של ההסדר הרת גורל וקשה, באופן בלתי־ נתפש ממש" (כלומר: העובד יקבל את כספו רק כאשר בג"ץ יכריע בתיק, והיה ובג"ץ בכלל יחליט לבטל את החוק).


האומנם?

חיפוש מהיר בגוגל הביא אותי לדף הזה, באתר האגודה לזכויות האזרח, וכך מסתבר לי:
  • קודם כל - קרדיטים. התביעה הוגשה על ידי שלל עמותות - האגודה לזכויות האזרח, א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים, המוקד לפליטים ולמהגרים, , 12 .ARDC – מרכז לקידום פליטים אפריקאים, רופאים לזכויות אדם – ישראל וגם, בין היתר, קו לעובד - אלו בנוסף למסתננים הפרטיים העותרים. לכולם מגיע הקרדיט.
  • העתירה הוגשה בתאריך 13.3.2017. כחודש וחצי לפני כניסתו לתוקף - למרות שהעניין היה ידוע כבר קרוב ל-3 שנים. האם התובעים הנכבדים ציפו שהדיון המשפטי יתקיים בלא שתוגש תביעה? 
  • האם לחכות חודש וחצי לדיון זה הרבה? כדי לענות על זה אפנה את קוראי הנאמנים לדו"ח של עמותת רגבים שבמקורו נועד להשוואת הליכי המשפט בתביעות דומות משני צידי המפה הפוליטית. אני מקשר אותו לענייננו, שכן מצויין שם שזמני ההמתנה לדיון ראשון נעים בין 250 ל-369 יום - קישור. ובקו לעובד קיוו לדיון תוך חודש וחצי?!
  • התעניינתי בתגובות הנתבעים (הממשלה והכנסת) לבקשה למתן צו ביניים המופיעים באתר האגודה לזכויות האזרח. מסתבר שכבר בשנת 2014 - יום למחרת פרסום החוק ברשומות - התובעים הנוכחיים תקפו את החוק בבג"ץ, אך לא תקפו את עניין ההפקדה לפיקדון. את תקיפת הסעיף הזה הם השאירו לעת כניסת החוק לתוקף. האם זהו תום לב? כך מצפים לדיון בזמן?
  • למרות האמור, בג"ץ דווקא כן הספיק לחוות את דעתו בעניין, למרות הזמן הקצר שהתובעים השאירו בידו, ולמרות בכתבה נאמר "שהנושא טרם נידון". כבוד השופטת אסתר חיות החליטה בתאריך 19.4.2017 לדחות את בקשת התובעים לצו מניעה.

אז לסיכום:

החוק נידון בבג"ץ כבר בשנת 2014.

רק בימים אלו הגישו העתורים משנת 2014 עוד עתירה - ממש בדקה ה-90. למרות זאת - בג"ץ כבר דן בבקשה לצו מניעה. כך גם ידון בתיק לעניינו בהתאם ליומן בית המשפט. אגב: הדיון יתקיים תוך שהכנסת בתשובתה מצהירה כי "אינה מתנגדת לבקשת העותרים לקביעת מועד מוקדם לדיון בעתירה".

פרק הזמן שחלף מאז הוגשה העתירה החדשה הינו קצר ביותר - ומהשוואה לתיקים אחרים הינו רחוק מפרק הזמן הרגיל עד לקיום דיון בעניין, כך שאין זה מפתיע שטרם התקיים דיון לגופה של עתירה (להוציא את ההחלטה בדבר אי מתן צו ביניים)

אז מה מחדשת הכתבה? שמישהו בקו לעובד מישהו שמכיר בTheMarker שחיפש כתבה לעמוד ריק. הלך לו.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה