אתר העין השביעית הינו אתר חביב עלי ביותר.
אתר זה הינו, ואצטט מהאתר "הזירה היחידה בישראל המוקדשת לביקורת על התקשורת". כמובן שמנסחי המשפט שכחו את הזירה הרותחת של בלוג זה, אך אין בכך מלגרוע מזכויותיו, ובהחלט יש לו.
המאמר מתמקד בפרשיות השוחד בו מואשמת השרה קירשנבאום - והוא מתקשר ל"ביקורת התקשורת" מכיוון שהשוחד שניתן לקירשנבאום היה מימון פרסום סמוי במערכות Ynet.
הביקורת של ב"ז על Ynet מסתכמת בעובדה שYnet לא הוסיף כיתוב בדבר היות הפרסומים פרסום סמוי, וכן בחוסר גילוי נאות בדבר זהות המפרסם - עמותת איילים.
ביקורת זו הינה מוצדקת בהחלט - אך לטעמי ממש לא הבעייה העיקרית, בראי ביקורת התקשורת.
אסביר, ואשתמש בדוגמא שהובאה בכתבה: בדוגמא שהובאה בכתבה, Ynet פירסמו את הכתבה המצורפת ("אל תוותרו כל כך מהר על המדינה שלכם", נכתבה על ידי פאינה קירשנבאום). התשלום על הכתבה נעשה על ידי עמותת איילים.
אני מצרף את הכתבה במלואה, קראו אותה. אין כל קשר, ולא לכאורה, בינה לבין עמותת איילים, עמותה העוסקת "בהקמה וניהול של כפרי סטודנטים בפריפריה".
אז מה יש כאן? פוליטיקאית, האמונה על הקופה הציבורית, מעבירה מאמר לפרסום והצ'ק, על סך עשרות אלפי שקלים, רשום על שם עמותה פרטית המתקיימת מכספי ציבור. ומה שמפריע לנו פה זה גילוי נאות?!
Ynet קיבלו צ'ק שרשום עליו באותיות של קידוש לבנה "אלו כספי שוחד", עצמו עיינים, והפקידו אותו בבנק.
אני לא רוצה לקבוע מסמרות בשאלה (המאוד מעניינת ורלוונטית) האם מעשה זה מציב את מערכת Ynet כשותפה (מבחינה חוקית) למעשה העבירה - אך לפחות מהבחינה של העין השביעית, אתר לביקורת התקשורת, זוהי נקודה מאוד חשובה - חשובה הרבה יותר מקיומו/סגנונו של הגילוי הנאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה