מה עשתה מועצת העיתונות?

לאחרונה קיבלתי את פסק הדין של מועצת העיתונות בו הכריע בית הדין, בהכרעת דין הרחוקה כמזרח ממערב מהכרעת הדין הראשונה, כי Ynet לא הפרו את תקנון האתיקה (פרשת נקש, קישור).

אומנם הופתעתי מעוצמת הזיכוי - אך בהחלט לא הופתעתי מהשורה התחתונה שפטרה את Ynet מסנקציה.
למעשה הכרעה סופית זאת עולה בקנה אחד עם דברים שכתבתי בעבר על המועצה, בדבר רצונה לברוח מסנקציות (פושרות ככל שיהיו) כנגד גופי תקשורת, קישור לפוסט המקורי.

יש מספר סיבות לרצון זה, ואחזור על עיקרן (מומלץ לקרוא את הפוסט הזה המפרט בעניין):

1. מועצת העיתונות מגדירה את עצמה גם כאחראית על אכיפת תקנון האתיקה, אך גם על "חופש הביטוי" - ערך נאצל שתקנון האתיקה, מעצם קיומו, פוגע בו. מועצת העיתונות מגדירה עצמה כאחראית על שני דברים בעלי סתירה פנימית.
2. מועצת העיתונות תלויה - כלכלית - בגופי התקשורת, שכבר הרשו לעצמם בעבר לקצץ חד צדדית בתשלום אותו הם מעבירים למועצה כדמי חבר. מטבע הדברים, המועצה לא רוצה להכעיס את בעל המאה, שהוא כידוע גם בעל הדעה. 
3. למועצת העיתונות אין כל סמכות חוקית. החלטותיה הן הצהרתיות בלבד. בכל החלטה להטלת סנקציה המוטלת על ידי מועצת העיתונות, והזוכה להתעלמות גוף התקשורת, נפגעת עוד יותר סמכות האירגון.

ועכשיו, קצת בנוגע למבחן התוצאה:

1. פעילות המועצה: בחנתי את פעילות המועצה, כפי שבאה לידי ביטוי בדף הבית של אתר המועצה. המועצה מגנה את ההתקפות כנגד התקשורת, המועצה יוצאת כנגד ח"כים ושרים שאינם פועלים לפי כללי אתיקה ביחסם לתקשורת, המועצה יוצאת כנגד סימון התקשורת כאויב - ועוד. ידיעות רבות מותך הכובע שתפקידו שמירה על חופש הביטוי. ומה בדבר הכובע השני של המועצה - שמירה על כללי האתיקה? כלום.
2. קבלת תלונות: במועצת העיתונות מתקבלות כל שנה עשרות תלונות בודדות בלבד. הטיפול בתלונה ארוך, ולצורך החלטה על קבלת תלונה על המתלונן להגיע פיזית לדיוני בית הדין לאתיקה המתקיימים רק במרכז הארץ. כך, למעשה, מודרים רוב המתלוננים מהגשת תלונה. בפרשת נקש, למשל, התקבלה החלטה סופית רק אחרי 16 חודשים, ולאחר שהייתי צריך להגיע לשתי ישיבות של בית הדין לאתיקה - תוך דרישה להתמודדות מול כתבי הגנה של משרדי עורכי דין.
3. דיון בתלונות: דיןו בתלונות הינו "לחם חוקה" של המועצה. למרות זאת, ולמרות שמועצת העיתונות דנה בתלונות כנגד כל גוף תקשורת בארץ - רק מעט מאוד תיקים מוגשים לבתי הדין לאתיקה. למעשה - בשנת 2016 התקיימו רק 6 דיונים בבית הדין לאתיקה (אין בידי נתונים לשנת 2017).
4. קיום סנקציות שנקבעו על ידי בתי הדין: עברתי על פסקי הדין המפורסמים באתר המועצה. מתוך כל פסקי הדין שמצאתי בהם נקבעה סנקציה כנגד גוף תקשורת - הוראה על פרסום פסק הדין, פרסום הבהרה וכן על זה הדרך - לא מצאתי אף לא גוף תקשורת אחד שקיים את פסק הדין. 

ניתן לסכם ולומר כי למרות שמועצת העיתונות מתהדרת בשופטת עליון בדימוס כנשיאהּ, מצהירה בפני רשם העמותות על פעילות בשווי של כמיליון ש"ח בשנה, ומגדירה עצמה כשומר הסף של כלל גופי התקשורת בארץ - למעשה המדובר בגוף המקבל מעט מאוד פניות בשנה, המעביר מעט מאוד מאוד פניות בשנה לדיון בפני בתי הדין שלו, רק פעמים מעטות מאוד מאוד מאוד מכריע כי נעשתה עבירה על תקנון האיתקה - וגם במעט הפעמים הללו, כל החלטותיו (המינוריות) אינן מקויימות על ידי גוף התקשורת.

אז מה עושים? הצטרפו אלי לקריאה להקמת גוף בעל סמכויות שיפעל לעיתונות מקצועית. כי בנפשנו היא!

מהמועצה לא התקבלה תגובה עד למועד פרסום הפוסט.

ואסיים באנקדוטה: הובא לידיעתי דין ודברים בעניין פרשיית נקש בין Ynet ובין מועצת העיתונות ו/או מי מחברי בית הדין בערכאת הערעור שלי, בפרק הזמן שאחרי הדיון שהתקיים בערעור ועד פרסום ההכרעה שדחתה את תלונתי. במועצה בחרו שלא להגיב על כך.